המוצר כרומיום פיקולינאט, הוכיח בסדרה ארוכה ומרשימה של מחקרים, את יכולתו להפחית כולסטרול, להעלות נפח שרירים ובעיקר לאזן ולייצב את מצבם של חולי סוכרת. מסתבר כי גם כלבים וחתולים נוטים ללקות בסוכרת וגם בקרבם, ידידינו הולכי על ארבע, כרומיום פיקולינאט מחולל פלאים.
יתרה מזו, חיות מחמד רבות אשר בעליהן נאלצו עד כה להרדימן עקב מחירה היקר של התרופה אינסולין, יכולות כעת להמשיך וליהנות מחיים ארוכים ובריאים, בעלות נמוכה לבעליהם, עם כרומיום פיקולינאט.
ומדוע אני מספר לכם כל זאת? אחד מיתרונותיה העיקריים של הרפואה המשלימה הוא עלותה הנמוכה. אנשים אשר שילמו במיטב כספם עבור טיפול טבעי משלים ולעיתים עבור התכשירים המתלווים לטיפול, ינודו בוודאי בראשם בספקנות למקרא שורות אלה, אך העובדה בעינה נשארת: מחירו של טיפול אלטרנטיבי נמוך באופן משמעותי מחירו של הטיפול הרפואי המקובל.
נראה כי לעובדה שהבחירה של חלק ניכר מאיתנו היא לטפל בבעיות בריאותיות שונות באמצעות טיפולים אלטרנטיביים, אין כל השפעה על קובעי המדיניות במדינה. מערכת הבריאות, למרות תקציביה העצומים קורסת מחוסר תקציבים כרוני ומנגד, המטופלים עצמם מעונינים לקבל לפחות חלק מן השירותים כשירותים אלטרנטיביים בעלות נמוכה יותר ועדיין אינם מקבלים את מבוקשם.
שלא תהייה טעות, אנו חייבים בתי חולים משוכללים ומערכת רפואה חירומית חזקה ויעילה ואלה, כידוע, עולים בכסף רב. אך ניתן היה להגיע לחסכון משמעותי אילו היה חלק מן הטיפולים מתבצע דרך שיטות טיפול חלופיות.
פעם נחשבה גם הפיזיותרפיה כרפואה חילופית. הרעיון כי אדם הסובל מבעיה רפואית יטופל על-ידי מישהו שאינו רופא, גרם לתסיסה רבה, בעיקר בקרב האורטופדים, אשר יצאו למלחמת חורמה נגד הרעיון המופרך. כיום נראה כי מתן ההיתר לפיזיותרפיסטים לטפל בבעיות גב ושלד הוכיח את עצמו כמוצלח, יעיל, בטוח וכפי שהסתבר, גם זול הרבה יותר: מחירו של טיפול אצל פיזיותרפיסט הינו כרבע ממחירו של טיפול מקביל אצל אורטופד.
איני יודע היכן מתכנסת אותה מועצת חכמים אשר קבעה, כי למרות כל העדויות המצטברות ולמרות בחירתו (הנבונה) של הציבור להשתמש ברפואה המשלימה, לא יוכל אותו ציבור לרכוש רפואה זו מכספי מס הבריאות המנוכה מדי חודש משכורתו.
הייתי רוצה לחשוב כי מערכת השיקולים המניעה את אותה מועצת חכמי בריאות היא טהורה לחלוטין וחפה מכל שיקול זר ועדיין, האם לא הגיע הזמן לנער חלק מהנחות היסוד של מערכת הבריאות בישראל? הפניית חלק מן המשאבים לרפואה המשלימה, לחינוך לבריאות ולמניעת מחלות תפנה חלק גדול יותר של הכסף לשיפור השירות הרפואי.
כך נוכל להימנע ממחזה האבסורד לפיו אדם הסובל ממחלת מפרקים ניוונית (אוסטאוארתריטיס) זוכה לסדרת טיפולים שיעילותה שנויה במחלוקת, מבלה באין ספור ביקורים יקרים אצל רופאים שקצרה ידם מלהושיע, אך אינו יכול לקבל בחינם מוצר כמו גלוקוזאמין-כונדרואיטין, הגורם היחיד אשר הוכיח פעולה חיובית ומתקנת במחלה זו.
כל זאת משום שאותו גלוקוזאמין הוא במקרה תוסף-תזונה ולא תרופה רשומה. כך יזכה קשיש הסובל מהידרדרות דמנטית לקבל, ללא תשלום, את צמח המרפא גינקו בילובה, אשר הוכיח, מול תרופות מקובלות, פעילות יעילה פי כמה להאטה של הידרדרות זו.
דוגמאות אינן חסרות. במצב העניינים הנוכחי, הפתרון היחיד העומד בפני המטופל הוא לממן את הטיפול מכיסו. אך מה על אלה אשר אינם יכולים לממן את הטיפול? האם תהיה דווקא הרפואה המשלימה, הזולה יותר, נחלתם של בעלי אמצעים? למועצת חכמי הבריאות פתרונים.
» לבלוג של אלכס מאור
.jpg?BannerID=50)
