מחלות מעיים - חלק ב'

תסמונת המעי הרגיז

במשך שנים רבות נחשבה תסמונת המעי הרגיז לבעיה פסיכולוגית ולא לבעיה רפואית,
אך תסמונת המעי הרגיז היא אחת מההפרעות הגסטרואנטרולוגיות השכיחות ביותר
שבהן נתקלים רופאים. היא מאופיינת בכאבי-בטן או בעוויתות ובשינויים בתפקוד המעי, כגון נפיחויות, גזים, שלשולים ועצירות, תופעות אשר מרבית בני-האדם אינם חשים בנוח לדון בהן.

מעריכים כי 35 מיליון אמריקאים סובלים מתסמונת זו. היא נמצאת במקום השני ) לאחר התקררות) ברשימת הסיבות להיעדרות ממקום העבודה, ובעטיה מתועדים שלושה מיליון ביקורים אצל רופא מדי שנה, בארה"ב בלבד.

הגדרה וסימפטומים
תסמונת המעי הרגיז (IBS-Irritable Bowel Syndrome) מוגדרת: הפרעה בתנועתיות במעי שאין לה כל הסבר או סיבה ידועים. הפרעה זו מערבת את כל דרכי מערכת העיכול (העליונות והתחתונות) וגורמת סימפטומים חוזרים ונשנים הכוללים דרגות שונות של כאבי בטן, עצירות, שלשול, נפיחויות בבטן ועוד.

אצל אדם הסובל מתסמונת המעי הרגיז, רגיש המעי יתר-על-המידה ומגיב תגובת-יתר גם לגירוי מתון, בהתכווצויות ובהפרעה לתפקוד התקין. כאשר בוחנים את המעי אין שום עדות למחלה, ולכן נחשבת תסמונת המעי הרגיז ל"הפרעה תפקודית" - Functional disorder.

תסמונת המעי הרגיז אינה גורמת נזק קבוע במעי ואינה מובילה להיווצרותם של מצבים חמורים יותר, כמו דימום או עלייה בסבירות לסרטן. מזונות מסוימים, מצבי מתח, חרדה ודיכאון יכולים בהחלט לתרום להתקף של המחלה, אך תסמונת המעי הרגיז אינה תוצאה של הפרעה נפשית כלשהי.

הסימפטומים הנפוצים של תסמונת המעי הרגיז כוללים:

• התכווצויות וכאבי בטן הפוחתים בדרך-כלל לאחר יציאה • תחושת נפיחות • שלשול או עצירות, ולעיתים התקפים של עצירות ושל שלשול לסירוגין • הפרשה מוגברת של ריר במעי הגס • צואה רירית • פליטת גזים מוגברת העלולה להיות מלווה בכאבים • גיהוקים רבים • צואה שצורתה ככדורים קטנים או שטוחה כרצועות • בחילות • אנורקסיה (מישנית לכאבים ולתחושת חוסר-הנוחות) • מצבי חרדה או דיכאון בדרגות שונות • היעדר מחלה אורגנית הניתנת לזיהוי

האפיון, מיקום הכאבים, הגורמים לבעיה והרגלי היציאה, שונים מחולה אחד למשנהו,
וככל שמופיעים יותר סימפטומים, סביר יותר להניח כי החולה סובל מתסמונת המעי הרגיז.
הסימפטומים מופיעים אצל החולה בדרך-כלל בשעות העירות, ורק לעתים נדירות יגרמו לכך שייעור משנתו.

בספרות המקצועית מתוארים שני סוגים עיקריים של תסמונת קלינית של המעי הרגיז:

• תסמונת המעי הרגיז שדומיננטית בה תופעת העצירות
בסוג זה נפוצים יותר מצבי עצירות, אך קיימת גם אי-סדירות בפעולת המעיים. מרבית החולים סובלים מכאבים לפחות בחלק אחד של המעי הגס הקשורים לתקופות של עצירות המתחלפות עם תקופות של יציאות בתכיפות נורמלית.
הצואה מכילה בדרך-כלל ריר שקוף או לבן. הכאבים חדים ופתאומיים או קהים ומתמשכים. הכאב פוחת בדרך-כלל בעקבות פעולת מעיים. אכילה מעוררת את הסימפטומים, ועלולים להופיע סימפטומים נוספים, כגון נפיחויות, פליטת-גזים, בחילה והפרעות בעיכול.

• תסמונת המעי הרגיז שדומיננטית בה תופעת השלשול
בסוג זה מופיע השלשול תוך כדי האכילה או מייד לאחריה. בדרך-כלל לא מופיע שלשול בלילה.
בסוג זה נפוצות תחושות של כאב, של נפיחות ושל לחץ בפי-הטבעת, ועלולה להופיע בעיה של אי-שליטה על הסוגר. שלשול ללא כאבים אינו אופייני במצב זה, ועל הרופא המטפל לשקול אבחנות אפשריות אחרות, כמו תת-ספיגה או שלשול אוסמוטי.

שכיחות

תסמונת המעי הרגיז היא תופעה שכיחה ביותר.

• 50%-30% מן הפונים לגסטרואנטרולוגים מתלוננים על סימפטומים המאפיינים תסמונת זו.
• לפי ההערכות, אחד מכל תשעה תלמידי בתי-ספר סובל ממאורע חולף של סימפטומים דמויי תסמונת זו לפחות פעם בשלושה חודשים.
• מספר הנשים הסובלות מתסמונת המעי הרגיז הוא פי-שניים עד פי-שלושה ממספר הגברים הסובלים ממנה.
• התסמונת שכיחה יותר בקרב נשים צעירות בגיל ההתבגרות או בשנים הראשונות לבגרות. 
• הנשים הסובלות מתסמונת המעי הרגיז חוות יותר סימפטומים של התסמונת במהלך ימי
       הווסת, וייתכן כי השינויים ההורמונליים מגבירים את רגישות המעי הגס להתכווצויות.
• תסמונת המעי הרגיז מתחילה בדרך-כלל בגיל ההתבגרות או בשנים הראשונות לבגרות.
• אף-על-פי שרבים יותר המבוגרים הסובלים, הרי 30% מן הסובלים חשו הקלה בסימפטומים ככל שהתבגרו. נדירה הופעתם של סימפטומים ראשונים בגיל מבוגר.
• מעריכים כי שכיחות התסמונת באוכלוסייה הכללית היא 20%, אך רק רבע עד שליש מהם פונים לעזרה רפואית.

גורמים
קירות המעי בנויים משכבות של שרירים המתכווצים או מתרפים בשעה שהם מעבירים מזון מן הלוע לאורך מערכת העיכול ועד לפי-הטבעת. אצל אדם בריא באופן נורמלי, מתכווצים שרירים אלה ומתרפים בקצב מתואם. אצל אדם הסובל מתסמונת המעי הרגיז התכווצויות אלה חזקות יותר ונמשכות יותר מן הרגיל; המזון נדחף מהר יותר לתוך המעי וגורם להיווצרות גזים, תחושת נפיחות ושלשול. ואף-על-פי-כן, במקרים מסוימים מתרחש בדיוק הדבר ההפוך: המזון עובר לאט יותר, והצואה הופכת לקשה וליבשה.

לא ידוע מה בדיוק גורם לתסמונת. בקרב החוקרים יש הסבורים כי היא נגרמת בעקבות פגיעה בעצבים השולטים ביכולת ההתכווצות של שרירי מערכת העיכול ובמידת רגישותם; ויש הסבורים, כי מקורה של הבעיה במערכת העצבים המרכזית השולטת על המעי הגס. היות שנשים נוטות לסבול מתסמונת זו פי-שניים עד פי-שלושה יותר מגברים, טוענים כמה חוקרים כי לתסמונת זו גם סיבות הורמונליות.

קיימים, כמובן, גורמים אשר טרם הובררו. סביר להניח כי אדם הסובל מתסמונת המעי הרגיז, מגיב תגובה חריפה יותר לגירויים שאינם מפריעים לאדם אחר. ייתכן שה"טריגרים" לתסמונת הם גזים או לחץ במעי הנגרמים מאכילתו של מזון מסוים; או צריכת תרופות מסוימות; או רגשות. לדוגמה: מזונות מסוימים - כמו שוקולד, חלב או אלכוהול - עלולים לגרום עצירות או שלשול, ואם נוסיף למצב זה אלמנט של מתח, עלולים המעיים להגיב בהתכווצויות המעוררות כאבים.

מרבית הסובלים מתסמונת המעי הרגיז מוצאים, כי הסימפטומים קשים או תכופים יותר במהלך תקופה רוויית-מתחים הכרוכה בחריגה מסדר-היום הרגיל, בויכוח משפחתי או בכל גורם-מתח אחר. יש לשים לב כי מתח עלול להחמיר סימפטומים, אך הוא אינו הגורם להם. לעיתים, עלולה בעיית בריאות אחרת, כגון אירוע חמור של שלשול הנגרם בעקבות דלקת בקיבה ובמעיים (Gastroenteritis) להיות המניע להתפרצות.

האנטיביוטיקה היא אחד הגורמים שהשימוש בהם עלול להיות "טריגר" להופעת התסמונת וזאת משום שאנטיביוטיקה משנה את האיזון של צמחיית (פלורה) המעי ופוגעת באוכלוסיית החיידקים הידידותיים. שימוש מופרז במשלשלים או בתרופות מסוימות להפסקת שלשול יכולים אף הם לתרום לבעיה.

אם הגזים והנפיחויות מופיעים בעיקר לאחר אכילה של חלב ומוצריו או של מזונות, ממתקים ומסטיקים ללא סוכר, הרי שמקור הבעיה אינו בתסמונת המעי הרגיז, וייתכן כי מדובר באי-סבילות ללקטוז (סוכר החלב) או לממתיק המלאכותי סורביטול.

סיבות
הסיבה להופעתה של תסמונת המעי הרגיז אינה ידועה. אין בנמצא שום ממצאים אנטומיים. גורמים נפשיים, דיאטה, תרופות או הורמונים עשויים להשתתף או לחזק את עוצמת הניעות בדרכי העיכול. חלק מן החולים סובלים גם מחרדה, (בייחוד מפאניקה), מדיכאון ומהפרעות פסיכוסומטיות. עם זאת, מתחים וקונפליקטים רגשיים אינם מופיעים בהכרח בד בבד עם התחלת הסימפטומים או עם חזרתם. לחלק מן החולים "התנהגות סוטה נלמדת" של המחלה, כלומר: הם נוטים לבטא בעיות רגשיות בתלונות על סימפטומים במערכת העיכול, בדרך-כלל כאבי בטן. רופא המאבחן חולים עם תסמונת המעי הרגיז ובייחוד בעלי הסימפטומים העמידים, צריך לבדוק בעיות פסיכולוגיות בלתי-פתורות, כולל בעיות במיניות או התעללות מינית.

אבחון 
אבחון של תסמונת המעי הרגיז הוא משימה קשה. מפתח חשוב לאבחון התסמונת הוא התחקות אחר ההיסטוריה הרפואית של החולה, הדורשת מתן תשומת-לב לפרטים שונים:
• פירוט מרבי של הסימפטומים הנוכחיים
• היסטוריה של מחלות קיימות
• תרופות שנלקחו בעבר ותרופות הנלקחות בהווה
• מידע מפורט על הרגלי התזונה בעבר ובהווה
• היסטוריה רפואית-משפחתית
• מהות היחסים בתוך המשפחה

חשוב להבין את האופן שבו מפרש החולה בעיות אישיות ומצבים רגשיים, ומובן כי מידת האינטראקציה בין החולה ולרופא מהווה גם היא מפתח ליעילות האבחון והטיפול.

היות שלמחלה זו אין בדרך-כלל סימנים פיזיים, נעשה האבחון לעתים קרובות בדרך של אלימינציה. לשם כך פיתחו החוקרים קריטריונים לאבחון, הנקראים "מדדי רומא" (Roma criteria), המתאימים לאבחון מצבים של תסמונת המעי הרגיז והפרעות גסטרואנטרולוגיות אחרות, שבהן המעי נראה תקין אך אינו מתפקד כראוי. בהתאם לקריטריונים הללו, תנאי הכרחי לאבחנה של תסמונת המעי הרגיז הוא הופעתם של סימפטומים מסוימים אצל החולה. 

הסימפטומים החשובים ביותר הם כאבי בטן ושלשולים או עצירות הנמשכים לפחות שלושה חודשים. כמו כן, צריכים להופיע שניים מתוך הסימפטומים האלה במשך 25% מן הזמן או יותר:

• אי-עקביות בתדירות או במרקם היציאות, לדוגמה: שינוי מיציאה אחת מדי יום שמרקמה רגיל,  למספר יציאות רכות ביום, או ליציאה אחת שמרקמה קשה כל שלושה או ארבעה ימים.
• דחיפות במתן צואה או תחושה שגם לאחר יציאה אין התרוקנות מלאה של המעי.
• צואה רירית.
• תחושת נפיחות, בטן נפוחה.

בבדיקה הפיזית נראים חולי תסמונת המעי הרגיז בריאים. בבדיקה גופנית יחפש הרופא מעי גס סיגמואידי עדין ורגיש למגע, המצביע על התכווצויות, תגובתיות ורגישות-יתר להתנפחות בבדיקה המודדת לחץ בפי-הטבעת (Anorectal manometry). בנוסף על ההיסטוריה הרפואית בודק הרופא, האם היו לחולה לאחרונה, או שעומדים להתרחש, אירועים חריגים או מצבי-לחץ.

האבחון נתמך גם בתשובה חיובית לאחת או יותר מן השאלות הבאות:
• האם מוחמרים הסימפטומים לאחר ארוחה?
• האם מופחתים הסימפטומים לאחר יציאה?
• האם אתה חש בצואה רכה יותר או בתנועות מעי תכופות יותר עם התחלת הכאבים?
• האם הסימפטומים גורמים לך להתעורר באמצע הלילה?

כמו כן, יש לבצע סדרת בדיקות אשר יעזרו בשלילת מחלות חמורות יותר כגון קוליטיס כיבי, מחלת קרוהן וסרטן במעי הגס:

• בדיקה שגרתית של הרקטום. נשים יעברו גם בדיקה של האגן.
• בדיקה לדם סמוי בצואה (עדיפה סדרה של שלושה ימים).
• בדיקה לגילוי פרזיטים בצואה. חיוני שתצורף אליה ההיסטוריה של טיולים של החולה 
  לאישור או לשלילת החשד להידבקות.
• בדיקה לגילוי בעיות של זיהום או של תת-ספיגה.
• בדיקה של החלחולת ושל הסיגמואיד (Proctosigmoidoscopy) באמצעות סיב אופטי גמיש.
• סיגמואידוסקופיה ((Sigmoidoscopy שבה בודק הרופא את חלקו התחתון של המעי הגס -
       הסיגמואיד - בעזרת צינור גמיש ומואר.
• צילום רנטגן של המעי הגס  - קולונוסקופיה (Colonoscopy) - בדיקה שבה בוחנים את המעי הגס
• לכל אורכו באמצעות צינור קטן וגמיש.

יש צורך בבדיקות המעבדה הבאות:
• CBC - תמונת דם שלמה
• ESR
• 6 and 12 channel biochemical profile
• רמות עמילאז בסרום
• בדיקת שתן
• TSH

בדיקה נוספת היא בדיקה לאי-סבילות ללקטוז הנעשית באמצעות בדיקת רמת הלקטאז. לקטאז הוא האנזים הדרוש לעיכול הלקטוז. אם החולה סובל מחסר באנזים זה, הוא ייפתח סימפטומים הדומים לאלה של תסמונת המעי הרגיז, כולל כאבי בטן, גזים ושלשולים.

חשוב כי אבחון של תסמונת המעי הרגיז לא יוציא מכלל אפשרות חשד למחלה נוספת בו-זמנית. שינויים בסימפטומים עלולים להיות סימן למחלה אחרת. לדוגמה: שינוי במיקום הכאב, בסוגו או בעוצמתו; שינוי בהרגלי היציאה; שלשול, עצירות או הופעתם לסירוגין; והופעת סימפטומים חדשים (כגון שלשול בלילה) חשובים מאוד מבחינה קלינית.

סימפטומים אחרים הדורשים בדיקה הם: הופעת דם טרי בצואה; הפחתה במשקל; כאבי בטן קשים; התנפחות חריגה של הבטן; צואה שומנית או בעלת ריח חריף; חום או צמרמורות; הקאות חוזרות ונישנות; הקאה דמית; סימפטומים הגורמים לחולה להתעורר משינה (כאב, דחף להתרוקנות); או החמרה בסימפטומים הקיימים. החשש כי מעורבת מחלה נוספת רב יותר אצל חולים שגילם עולה על 40 לעומת חולים צעירים יותר.

בדיקה של האגן אצל נשים עוזרת לשלול את האפשרות של גידול בשחלה, של ציסטות או של מחלה ברירית הרחם, העלולים לחקות סימפטומים של תסמונת המעי הרגיז. פעילות-יתר של בלוטת התריס, סרטן בבלוטת התריס וסינדרום זולינגר-אליסון הם כולם מצבים בהם אחד הסימפטומים הנפוצים הוא שלשול.

פעילות-יתר של בלוטת התריס או תת-פעילות שלה עלולות לגרום שלשול או עצירות, בהתאמה.
אם ההיסטוריה הרפואית ובדיקות המעבדה מצביעים על תת-ספיגה, יש לעשות בדיקות ספיגה לשם שלילת אפשרות של מחלות כמו מחלת צליאק או מחלת ויפלס (Whipple’s disease). ולבסוף, אצל חולים שדווחו על קושי בהתרוקנות, יש לעשות בדיקות לשלילת אפשרות של הפרעות העלולות לגרום לעצירות, כגון בעיות ברצפת האגן.

הטיפול בתסמונת המעי הרגיז
חיים עם תסמונת המעי הרגיז מציבים אתגר יום-יומי. הסימפטומים עלולים להיות כואבים או מביכים, והם משפיעים על איכות חייו של החולה במחלה. היות שעדיין לא ברור מה גורם לתסמונת, הטיפול מתמקד בהקלת הסימפטומים על-מנת לאפשר חיים מלאים ונורמליים ככל האפשר.

הסימפטומים המתונים ניתנים במרבית המקרים לשליטה באמצעות שימוש בשיטות הרפיה ממתחים, שינויים בתפריט, נטילת השלמות תזונתיות ושינוי באורח החיים. אך במצב של סימפטומים בינוניים או חמורים יש צורך גם בעזרה רפואית. הטיפול מגוון ותלוי בחולה, במטפל ובעוצמת הסימפטומים. חולים רבים שואבים עידוד רב מעצם הידיעה שלהפרעה זו יש שם, שהיא שפירה ושאין היא ביטוי להפרעה נפשית כזו או אחרת.

• הטיפול באמצעות תרופות
הטיפול הרפואי הקונבנציונלי אינו מביא לפתרון הבעיה או להחלמה אלא נותן מענה לסימפטומים בלבד, ולכל סימפטום "התרופה" שלו:

אם החולה סובל מעצירות כרונית או מעצירות לעתים קרובות, ירשום לו הרופא משלשל עדין כדוגמת לקסטיב.

אם החולה מתלונן על שלשולים תכופים, ירשום לו הרופא תרופות נגד שלשול, כדוגמת אימודיום (Loperamide) או Diphenoxylate. יש להימנע משימוש ממושך בתרופות אלה, מחשש לפיתוח  אי-סבילות אליהן.

במקרים מסוימים תירשמנה תרופות ממשפחת האנטי-כולינרגיות (תרופות נוגדות-עוויתות המשפיעות על פעולות מסוימות של מערכת העצבים המרכזית), כגון (Dicyclomine) Bentyl או (Hyoscyamine) Levsin וזאת על-מנת להקל את הכאבים שמקורם בהתכווצויות בבטן. במקרים אלה חשוב להיות תחת מעקב אצל הרופא המטפל.
ניתן לשלב נטילה של תרופות אנטי-כולינרגיות עם השלמות של סיבים תזונתיים.

אם הסימפטומים כוללים כאבים קשים ודיכאון, עשוי הרופא להציע טיפול בתרופות נוגדות-דיכאון ממשפחת הטרי-ציקליים (Tricyclic antidepressant) או ממשפחת ה- SSRI (Selective Serotonin Reuptake Inhibitor) . תרופות אלה מקלות על מצבי דיכאון ומעכבות פעילות של עצבים מסוימים המשפיעים על המעי.

במצבים של שלשול וכאבי בטן יכול הרופא להציע טיפול בתרופות נוגדות-דיכאון טרי-ציקליות, כגון (Imipramine) Tofranil או (Amitriptyline) Elavil. לתרופות אלה תופעות-לוואי שונות, ובהן נמנום, יובש בפה ועצירות.

תרופות ממשפחת ה- SSRI דוגמת (Fluoxetine) Prozac או (Paroxetine) Paxil, יכולות לעזור אם החולה סובל מדיכאון, מכאבים ומעצירות, אך קיימים מקרים שבהם תרופות אלה אינן עוזרות, והחולה מפיק תועלת רבה יותר מייעוץ והכוונה אישיים.

בפברואר 2000,אישר ה- FDA תרופה מיוחדת לטיפול בנשים הסובלות מתסמונת המעי הרגיז במצב בינוני עד חמור. שמה של התרופה אלוסטרון Alosterone (Lotronex), והיא אנטגוניסטית לרצפטורים (קולטנים) של עצבים. התרופה תוכננה כך שתגרום הרפיה של המעי הגס והאטה של תנועת הפסולת לאורך המעי התחתון.

לא חלף זמן רב, ובנובמבר 2000 הורידו המפיצים את התרופה בבהילות מן המדפים, בהוראת    ה- FDA. הסיבה: ה- FDA קיבל 70 תלונות על תופעות-לוואי קשות כתוצאה משימוש בתרופה, כולל עצירות חמורה וזיהום במעי הידוע בשם Ischemic colitis. החוקרים עדיין ממשיכים בחיפוש אחר תרופה לתסמונת המעי הרגיז.

המלצות לטיפול באמצעות שינוי התזונה ואורח החיים
פעמים רבות יכול שינוי בתפריט ובאורח החיים להביא לידי הקלה על הסימפטומים של התסמונת. ייתכן שהגוף אינו מגיב לשינויים מיד, אבל המטרה היא למצוא פתרון ארוך-טווח ולא פתרון זמני.

• יש להימנע ממזונות "בעייתיים"
אם מזונות מסוימים גורמים להחרפת הסימפטומים יש להימנע מאכילתם.
מזונות הידועים כבעייתיים הם: אלכוהול, שוקולד, משקאות ומזונות המכילים קפאין, קפה נטול-קפאין, מזון מתובל, מיצי-פירות, פירות וירקות טריים, חלב ומוצריו, אפונה, ברוקולי, כרוב, קטניות, ממתיקים מלאכותיים (סורביטול, מניטול). שומן, כמו חמאה ומרגרינה, או מזונות העשירים בשומנים, כמו מיונז, אגוזים, קצפת, גלידה ובשר אדום, עלולים להחמיר את הסימפטומים אצל חלק מן החולים. יש להקפיד שלא להגיע לדיאטה חריפה מדי, ולשם כך רצוי להתייעץ עם דיאטן, תזונאי וכדומה.

• יש לאכול בשעות קבועות, ומומלץ שלא לדלג על ארוחות
יש להשתדל ולאכול כל יום באותה שעה על-מנת לעזור לפעילות מעיים מסודרת. במקרים של שלשול עשויה אכילת ארוחות קטנות לעתים קרובות לעזור ולתרום לתחושת הקלה. במקרים של עצירות, תעזור צריכת כמות גדולה יותר של מזון עתיר-סיבים המלווה בשתייה מרובה, ל"דחיפת" המזון לאורך המעי.

• יש לנקוט משנה-זהירות בחלב ומוצריו
במקרה של אי-סבילות ללקטוז יש לנסות את התחליפים המצויים בשוק, כמו גבינה דלת-לקטוז (כדוגמת גבינה שוויצרית וגבינת צ'דר) או יוגורט. צריכת כמות קטנה יותר של חלב ומוצריו או שילובם במזונות אחרים כדי לעכב את העיכול יכולה אף היא לעזור.
במקרים מסוימים, יש להוציא את החלב ומוצריו לחלוטין מן התפריט. במקרה כזה יש לדאוג לצריכת כמות מספקת של חלבון, סידן וויטמיני B ממקורות אחרים.

• יש לשתות כמות רבה של נוזלים
יש להשתדל ולשתות לפחות 10 כוסות נוזלים ביום. מים הם המשקה המועדף. אלכוהול ומשקאות המכילים קפאין מגרים את המעי ועלולים להחמיר מצב של שלשול. משקאות מוגזים מעודדים ייצור גזים ואינם מומלצים אף הם.

• מומלץ לעסוק בקביעות בפעילות גופנית 
פעילות גופנית עוזרת להקלה של מצבי דיכאון ומצבי-מתח. היא מסייעת להתכווצויות תקינות של המעיים, ויכולה לשפר את הדימוי העצמי של החולה. יש לשאוף ל- 30 דקות של פעילות מדי יום ביומו. במקרים של חוסר פעילות ממושך, יש להתחיל בפעילות מתונה ולהעלות את משך הפעילות ועוצמתה בהדרגה.

• הוספת סיבים תזונתיים לתפריט
כאשר אדם סובל מתסמונת המעי הרגיז עלולים הסיבים התזונתיים להיות בבחינת "אליה וקוץ בה".
מצד אחד - הם מקלים את העצירות, ואולם מצד שני - הם עלולים להחמיר מצב של שלשולים, גזים והתכווצויות. הדרך הטובה ביותר היא להעלות את כמות הסיבים בתפריט בהדרגה במשך שבועות מספר. חשוב להקפיד, כאמור, לשתות כמות מספקת של מים - לפחות 10 כוסות ביום, על-מנת למזער את הופעת הגזים, הנפיחות והעצירות.
אם נטילת סיבים עוזרת להקלת הסימפטומים, הרי לקבלת התוצאות הטובות ביותר יש להשתמש בהשלמות של סיבים תזונתיים על בסיס יומיומי קבוע.

• הוספת פרוביוטיקה
חיידקים ידידותיים יכולים אף הם להיטיב את המצב.
במחקר כפול-סמיות שנעשה בקרב 60 חולים הסובלים מתסמונת המעי הרגיז, הפחית טיפול בלקטובצילוס את הופעת הגזים במעי במידה ניכרת. התגובה החיובית נמשכה שנה נוספת לאחר שהפסיקו החולים לקבל את הטיפול. הטבה נראתה גם במחקרים כפולי-סמיות נוספים, קטנים יותר, שבהם השתמשו בלקטובצילוס אסידופילוס.

תוספי-תזונה לטיפול בתסמונת המעי הרגיז 

סיבי פסיליום 500 מ"ג  Psyllium Husks 500 mg
סיבי הפסיליום סופחים מים ושומנים ומיועדים לטיפול בשלשולים ובעצירויות
ולהסדרת פעילות המעיים.
הנחיות: 2 כמוסות, 3-2 פעמים ביום עם הרבה מים.
הערה: במקרה של שלשול יש ליטול את הכמוסות עם מעט מים.

נוסחת אסידופילוס 40+ מתקדמת  Advanced Acidophilus 40+
פורמולה זו מכילה ארבעה סוגי מיקרואורגניזמים "טובים": ל. אסידופילוס, ב. ביפידוס, ב. לונגום ול. בולגריקוס. פלורת מעיים מאוזנת חיונית לעיכול ולספיגה יעילים של מרכיבי המזון, לפעילות מעיים תקינה ולסילוק נאות של פסולת ממערכת העיכול. חוסר איזון בפלורת המעיים עלול לגרום גזים, נפיחות, כאבי בטן, אי-סדירות ביציאות ועוד.
הנחיות: 3-1 כמוסות ביום על קיבה ריקה.

סיכום

המסקנה המתבקשת היא שלמען יעילות הטיפול נדרשת גישה המשלבת תזונה נכונה, תמיכה נפשית ושינוי באורח החיים, ולא חיפוש אחר סימפטומים המתאימים לטיפול התרופתי הנוח והמוכר.