מגנזיום וסיכון לסינדרום מטבולי: מטא-אנליזה
תקציר:
סקירה של 6 מחקרים אשר כללו 24,473 משתתפים ו- 6,311 מקרים של סינדרום מטבולי. בסקירה בדקו את הקשר בין מנת תגובה לעליה ב- 100 מ"ג מגנזיום ליום והסיכון ללקות בסינדרום מטבולי.
הסינדרום המטבולי (תנגודת אינסולין) הוא אוסף מאפיינים אשר כאשר מופיעים יחדיו, מעלים את הסיכוי לתחלואה בסוכרת מסוג 2 או במחלות קרדיווסקולריות.
תוצאות המחקר:
צריכת מגנזיום נמצאה בקשר הפוך (inversely associated) לסיכון בהיארעות הסינדרום המטבולי, בהשוואה למינון נמוך ביותר לגבוה ביותר. הסיכון הכללי ללקות בסינדרום המטבולי הופחת ב- 17%, בכל עלייה ב- 100 מ"ג של צריכת מגנזיום ליום.
מסקנות המחקר:
המטא-אנליזה תומכת בהשערה כי רמה נמוכה של מגנזיום מהווה פקטור סיכון לסינדרום מטבולי.
מנגנוני פעולה של מגנזיום לפי המטא-אנליזה
- במחקרים מבוקרים דווח כי תוספת של מגנזיום במינונים שונים הפחיתה עמידות לאינסולין
- במחקר מבוקר הראו כי תוספת של מגנזיום הפחיתה לחץ דם והעלתה כולסטרול HDL בצורה משמעותית בקבוצת הניסוי לעומת קבוצת הפלסבו, בחולי סוכרת, יתר לחץ דם והיפומגנזמיה בכניסה למחקר
- חסר במגנזיום פוגע באיתות תאי ועלול לגרום לעמידות לאינסולין
- מגנזיום משפיע על מטבוליזם שומנים, המגנזיום ידוע כקו-פקטור, לליפופרוטאין ליפאז, שמקדם פינוי כילומיקרון. במחקרים דווח כי תוספת של מגנזיום, מפחיתה עלייה של טריגליצרידים בסרום לאחר ארוחה
- מגנזיום משפיע על מתווכי דלקת ושינויים אטרוגניים. מחקרים דיווחו כי מגנזיום יעיל למניעת דלקת כרונית ברמה נמוכה, מצב פתוגני בסינדרום מטבולי ותוצאותיו (מחלת לב, יתר לחץ דם וסוכרת 2)
- למגנזיום השפעה כקו-פקטור בריאקציות מעבר של ATP ובקרת אנזימים של גליקוליזיס
- מגנזיום משפיע על שריר חלק (הרפיה וכיווץ) דרך בקרת מעבר יוני סידן, שתלויה בשינויים ברמות מגנזיום. זה מנגנון שעשוי להסביר יתר לחץ דם בסינדרום מטבולי, באוכלוסייה עם חסר במגנזיום
